החלטה בתיק ת"א 23068-09-11

ביום 17.11.11, הוריתי על מינויו של פרופ' ז.גרוסוסר, כמומחה מטעם בית המשפט, בתחום השיקום (להלן: "המומחה"). מינוי זה  בא בזיקה להליך שבו תבעו המשיבים פיצויים בגין נזקי גוף צמיתים, שנגרמו למשיב מס' 1, תוצאת אירוע תאונתי מיום 14.2.08.

בהחלטת המינוי, קבעתי (את הברור מאליו), כי הצדדים אינם רשאים להעביר לעיון המומחה חוות דעת רפואיות וכל מסמך הנחזה להיות בגדר חוות דעת.

בבקשה שבפני, עותרים המבקשים, הנתבעים בהליך העיקרי, לביטול מינויו של המומחה.

הבקשה נומקה בכך, שמכתב הפניה, ששיגר בא כח המשיבים למומחה, מיום 5.1.2012  כלל פירוט רב (רב מדי, לשיטת הנתבעים), של הטענות שהשמיעו המשיבים בהליך העיקרי.

נטען, כי במסגרת הפירוט האמור, המשיבים או מי מהם, השימו עצמם כמומחים רפואיים/שיקומיים, וכי לצד הערכות סובייקטיבית בנוגע למצבו הרפואי של המשיב מס' 1, הם טרחו לפרט הערכותיהם בנוגע לצורכי שיקומו של המשיב מס' 1 ואביזרים רפואיים, להם הוא יוצרך בעתיד.

הבקשה מפרטת כי המשיבים במכתב הפניה, הציגו מפרט טכני של כסא גלגלים לצד פירוט הערכתם בנוגע להיקף טיפולי הפיזיותרפיה להם נזקק המשיב מס' 1.

המבקשים מוסיפים ומציינים, כי מכתב הפניה אף כלל דרישה, שלא בא זכרה בהחלטת המינוי, ולפיה, נדרש המומחה לחוות דעתו ביחס "להסתברות של שיפור במצב הרפואי והשפעתו על העברתו של המשיב לטיפול במסגרת ביתית".

המבקשים סבורים, כי מכתב הפניה זה אשר כולל ציטוט של מרבית טענות התובעים בכתב תביעתם, לצד חיווי דעה סובייקטיבי בנוגע למצבו הרפואי של התובע מס' 1, ואף באשר לצרכיו הרפואיים והסיעודיים, יש בו, משום סיכול וסירוס של העקרונות הבסיסיים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון, ואשר תכליתם- שמירה על שיקול דעתו העצמאי של מומחה רפואי שמינה בית המשפט, כל שכן, בתביעה הנדונה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

המבקשים מציינים כי פנייתם לביטול המינוי באה בהזדמנות הראשונה, מייד לאחר משלוח מכתב הפניה, כאשר המומחה טרם בדק את התובע וממילא, טרם נערך ליתן את חוות דעתו.

המשיבים בתגובתם, אינם חולקים על הצגת הדברים לעניין אופיו ומהותו של מכתב הפניה, אלא שלטעמם, אין במכתב הפניה משום חוות דעת ,לא גלויה ולא סמויה ואין כל הוראה בדין או בפסיקת בית המשפט העליון, העשויה להטיל מגבלות או איסורים על פניה כאמור למומחה.

לשיטת המשיבים, הפירוט הרב במכתב הפניה, נועד על מנת שהתייחסותו של המומחה בתחום השיקום תהיה שלמה ומלאה, במיוחד לנוכח מהות והיקף פגיעותיו הגופניות והאחרות של התובע.

המשיבים מדגישים כי חזקה על המומחה כי ידע לבדוק, למיין ולסנן את המידע הנמסר לו, במיוחד, כאשר למומחה ניתנת אפשרות בלתי -אמצעית לבדוק את התובע, וחוות דעתו ניתנת שלא על יסוד עיון בכתבי הטענות, בלבד.

באשר לעתירה לפסול את המומחה ולמנות מומחה אחר תחתיו, טוענים המשיבים, כי המדובר בסעד שהוא פוגעני באופן בלתי מידתי, מפאת העובדה כי במקרה דנן, המומחה לא נחשף כלל לתכנים פסולים,ואף  אין לומר, כי מתקיימת לגביו עילת פסלות אחרת.

בסיכום התייחסותו, רואה לנכון ב"כ המשיבים, להפנות להצהרתו של המומחה, הכלולה במכתבו, שנשלח לבית המשפט, ועותקו לצדדים.

אכן, המומחה הצהיר, כי "איני מקבל פניות או הנחיות מאף לא מהצדדים אלא מבית המשפט בלבד, וכי מכתב כזה או אחר, 'מטעם', אין בו, ולו כהוא זה, להשפיע על חוות דעתי הנסמכת אך ורק על החומר האובייקטיבי שמותר להעביר אלי על פי דין ועל פי בדיקתי".

המסמך האמור, על תוכנו, ייבחנו על ידי, בהמשך הדברים.

במסגרת תשובתו, ראה לנכון בא כח המבקשים, להדגיש, כי בנסיבות שנוצרו, אין די בהנחיה שיפוטית למומחה להתעלם מתוכן האמור במכתב, זאת בשל תחושתה הקשה של המבקשת מס' 2, כי מידת האובייקטיביות והניטראליות של המומחה אינה שלמה, חרף העולה ממכתבו של המומחה.

עוד מציין בא כח המבקשים, כי מכתבו של המומחה, כולל תרעומת כלפיו על כי, זה האחרון, במכתבו למומחה הרפואי, לא פירט את מלוא הטענות שנשטחו בבקשה דנן, ודי בתרעומת זו, לשיטת המבקשים, כדי ליצור בקרבם, תחושה קשה באשר למידת האובייקטיביות והניטראליות של המומחה.

בטרם אתייחס לגופה של בקשה, נראה, כי יהיה זה נכון, לאזכר מושכלות ראשונים.